<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף לח.</h2>
ועוד פשוט המפקיר עבדו יצא לחירו' ואינו משועבד לאדון אח' ומותר בבת ישראל בלא גט שחרור. וכתב הרמ"ה וצריך לקבל עליו עול מצות בפני שלשה ומטבל לשם גרות כשאר גרים.
<h2>דף מג:</h2>
מי שיש לו שפחה ועדין לא טבלה לשם עבדות אסור לאחר להטבילה בלא רשות האדון דחוב הוא לו דקודם שטבלה יכול למכרה לגוי ועתה אינה ראויה לימכר אלא לישראל ונפחתו דמיה ועוד דקודם שטבלה היתה יכולה להדליק הנר בשבת ועכשיו אינה יכולה כך כתבו המפרשים. ונראה לי דמשלם לו הפחת שהזיקו בידים.
<h2>דף פא.</h2>
אם יצא קול על כהן שגרש את אשתו מאחר שהקול לאחר נישואין אין חוששין לה ולא אסרי' לה בעלה הכהן אפילו שיהיה הקול בענין שקול כזה היה מועיל לקידושין אם יצא על אשה קול מקודשת כמו שכתבתי בדיני קדושין ח"ב פשוט בגיטין.
<h2>דף פו.</h2>
נוסח שטר גט שחרור ביום פלוני כך וכך ימים לירח פלו' שנה פלונית איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאי' לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעו' נפשאי בדלא אניסנא ושחררית וחררית יתיך אנת פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לך דהוית עבדא דילי מן קדמת דנא שחררית וחררית יתך לך דתהוי אנת לפשך אנת לגרמך ואנת בן חורין ורשאי אנת למיעל בקהלא דישראל למיסב בת ישראל ולהתערבא בישראל ורשאין בניך למילף אולפן אוריתא מחמת דברעות נפשאי שחררית יתך וחררית יתך והרי אנת לנפשך אנת לעצמך אנת לגרמך והרי אנת לבר חורין ואינש לא ימחא בידך לא בברך ולא בברתך מן יומא דנן ולעלם ודין יהא לך מינאי ספר שחרורין ואגרת חרורין כדת משה וישראל ואמרנא לפלוני דנן נקנה מנך ונכתוב גט חירות ונחתום ונתן לפלוני דנן ואמר הן וקנינא מן פלוני בר פלוני בכל מה דכתיב ומפורש לעיל. וכן לשפחה כנוסח זה.
<h2>דף פט.</h2>
אם יצא עליה קול שנבעלה לגוי או לעבד אין חוששין ליפסל לכהונה כך פירש"י אם יצא קול מזנה בעיר וכן פשוט. יצא עליה קול שנבעלה אין חוששין לה ופרש"י שהיתה פנויה אין חוששין לה לפוסלה לכהן גדול, וכן בתוספתא. וכן אם יצא עליה קול מחליצה אין חוששין לה או שיצא עליה קול שהיא שפחה או ממזרת בכל אלו אין חוששין להם ואפילו היה בענין שקול כזה היה מועיל לענין קדושין אם יצא עליה קול ממקודשת כמו שכתבתי בדין קדושין ח"ב בדין קול פשוט בגיטין.
אשה שנבעלה לפלוני נאמנת לומר לכשר נבעלתי ואינה פסולה לכהונ' כדלקמן אבל אם ידעי' שזנתה עם כמה אנשים אינה נאמנת ופסולה לכהונה כי בחזקת בעולה לפסול לה כגון לנתין ולממזר ולשאר הפסולין לכהונ' וכן בכתובות דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה, כך כתבו התוס' בגיטין על ההיא ש[י]צא עליה קול מזנה בעיר אין חוששין לה. ולפרש"י נראה דלכאורה צריך שנדע שנבעלה לפסול לה וראשון נראה עקר.
